ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
3453-07
12/06/2011
|
בפני השופט:
אביב מלכה
|
- נגד - |
התובע:
לינור רוזנברג
|
הנתבע:
1. ארטז אומנות בע"מ 2. יואב במוגרטו
|
פסק-דין |
פסק דין
הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בשיווק מוצרי אמנות בשיטת מכירות מדלת לדלת בחו"ל.
הנתבע 2 הוא הבעלים היחיד של הנתבעת 1 ( עמוד 10 שורה 10 לפרוטוקול).
התובעת עבדה עבור הנתבעת 1 באיי-מן.
אין מחלוקת כי היא נאלצה לעזוב את איי-מן משום שעבודתה היתה ללא אישור כדין.
התובעת תובעת סך של 126,500 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה.
הנתבעים טוענים כי עבודת התובעת היתה מוסדרת וחוקית וכי היה עליה לעזוב את איי-מן משום טעות של פקיד שם (סעיף 68 לסיכומים). לפיכך, לטענתם, לא נגרם לתובעת כל נזק.
הנתבעים גם מכחישים את נזקי התובעת.
האם התובעת עבדה באופן חוקי
התשובה לשאלה זו היא נחרצת ושלילית.
התובעת הגישה מסמכים מטעם הרשויות של איי-מן, מהם עולה כי היא נדרשה לעזוב את איי-מן, כיוון שעבדה בצורה בלתי חוקית (נספח שני ונספח חמישי לתצהיר התובעת).
כיוון שכך, עובר הנטל אל הנתבעים לשכנעני כי למרות זאת התובעת עבדה בצורה חוקית וכי מסמכים אלה מקורם בטעות של פקיד.
הנתבעים לא הרימו נטל זה כלל ועיקר, ואף לא ראשית ראיה.
בפתח הדברים יוער כי אני דוחה את גירסת הנתבעים כאילו התובעת לא גורשה מאיי-מן, אלא "התפנתה מרצון לאור המחלוקת לעניין אשרת העבודה..." (סעיף 62 לסיכומי ההגנה).
גם אם ההודעה של משרד ההגירה של איי-מן מנוסחת בלשון מנומסת, כוונתה ברורה מעל לכל ספק.
כך נכתב בהודעה מטעם רשות ההגירה של איי-מן (נספח שני לתצהיר):
"...you are required to live at"
המשמעות היא גירוש במלוא מובן המילה, על כל המשתמע מכך.
הנתבעים לא הגישו כל מסמך אשר יכול לבסס טענתם כי התובעת עבדה שם ברישיון ואישור.
בפי הנתבע 2 הסברים כאלה ואחרים שאין להם כל עיגון במציאות וראוי היה שהיה שוקל פעמיים בטרם היה מעלה טיעונים חסרי כל טעם (עדותו בעמוד 9 שורה 2 ואילך, סעיפים 43-46 לסיכומים ועוד).